לפני מס שבועות הגיעה אלי חברה “לעיונה” ואמרה לי – “יונתי את זוכרת שרק לפני כמה שנים עוד היית בצריף קטן ושיפצת רהיטים? תראי, הפכת לעסק ממש גדול”
אני במבוכה קלה וואלה??
יש לי נטיה לרוץ קדימה, פחות להסתכל אחורה. כן לומדת מהטעויות אך לא מתרפקת על העבר.

אך השבועות האחרונים היו מאתגרים במיוחד, כאמא לילדים ובעלת עסק יצרני בעוטף עזה עם כל האתגרים שמלווים כל עסק ההתמודדות והחוסן בשבועות האחרונים הוכיחו לי שכוחנו הוא ברוחנו, במחוייבות, ובאחריות שלנו.

אז לקחתי  נשימה עמוקה ונזכרתי, בתחילת הדרך – לילות ללא שינה, וימים עמוסים בעשייה בלתי פוסקת.
הכל, מתוך תשוקה פנימית בוערת להגשים את החלום שלי לעצב ולייצר רהיטי בוטיק בקו ייחודי משלי, תחת קורת גג אחת כאן בארץ הקודש  – עוטף עזה  – קיבוץ בארי.
כמובן שהחלום היה מעורב במלא חששות, אך הלכתי בדרך, לא תמיד מסומנת, מלאה מהמורות ואתגרים, וכל הזמן עמד לנגד עיניי הרצון, לעשות את מה שאני אוהבת, טובה בו, מה שמעצים אותי ונותן לי כוחות.

היום כשאנחנו כבר עסק מסועף , עם צוות עובדים גדול (מעצבים, נגרים, צבעים, נותני שירות…), אני יכולה שניה (אבל רק שניה..) לנוח.

והכי חשוב להודות, לצוות שעובד איתי שנותן את הלב והנשמה וזה ניכר בכל שלב, כבר מהשיחה הראשונית עם הלקוחות ועד שהרהיט מגיע בבטחה ליעדו (זה אף פעם לא מובן מאליו) אתם לגמרי הרוח החיה של עיונה!

תודה לכם הלקוחות, שמצביעים ברגלים ומגיעים מכל קצוות הארץ, כשמתאפשר ? אוהבים ומפרגנים.
אתם הדלק, המנוע, אנחנו כאן בשבילכם ולמענכם!

אז נכון שיש הרבה אתגרים ובתקופות כאלו הם מועצמים אך רק  מחזקים את הבחירה ליצור כאן בעוטף עזה מתוך תחושת שליחות וכן ציונות!!
יצאתי למסע מרתק בו אני מגלה תעצומות נפש שלא הכרתי, אני גדלה ומתפתחת ולומדת כל יום משהו חדש וזה נותן לי כח להמשיך.

מאחלת לכולנו, ימים של שקט, שגרה מבורכת, מלאה בתשוקה ויצירה,

עיונה/יונת